ספר האורחים של הסרט ״גחליליות״
מוזמנים לקרוא את התגובות ותודה מראש לכל מי שיישתפו תחושות ומחשבות לאחר הצפייה בסרט.
אם ברצונכם להזמין הקרנה, אתם מוזמנים ליצור קשר: 054-4564356. הסרט מתאים לצפייה לקהלים ומסגרות שונות, ביניהם תלמידי בתי ספר תיכוניים, אנשי טיפול, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, סטודנטים לקולנוע, מסגרות העשרה ועוד.
סרט מרתק, סיפור מטורף, כל כך נוגע ללב, ועצוב… כמה עצוב שקרו פה וקורים כאלו מקרים. הסרט עשוי בצורה מעניינת, קצבי במידה, ומסופר היטב. תודה
גילי. תודה!! סרט מדהים בדיוק שלו ובאופן שהוא נוגע בדברים הקשים. מנושא הנעדרים ועד האחים והמשפחות שלא קבלו יחס ראוי דרך מערכת שניהלה את ה'אמת'. הסיפור שלך קורע לב ומחבר כאחד!
נגעת בלבי, גילי, אין לתאר כמה. אני יודעת שבכל פעם שאני רואה את הסרט הזה אני נעשית יותר רגישה, יותר חושבת, יותר אכפתית. הוא צודק, זה סרט עליך, ומתוקף כך גם על כולנו. כי אנחנו נעים כמו גחליליות ביקומים שמנגנים במקביל כמו המונטאז'ים שלך, הכל כאילו במקרה, אבל כנראה שאין מקרה, כי אנחנו מקשרים הכול, כמו תמונות חיינו עם אלה של האחרים, ולכן האי-דיוקים נעשים צורמים וכואבים יותר. זה כל כך אוניברסלי הסרט שלך, ויש בו כל כך הרבה נושאים. עכשיו ראיתי אותו בפעם השלישית, והקווץ' בלב קרה לי מדברים שבפעמים הקודמות לא עלו על דעתי.
סיימתי עכשיו את הצפייה והדמעות עוד מופיעות בגלים.
הרבה זמן שלא ראיתי סרט שסחף אותי למסע עם אדם שאינני מכיר ושבמהלך הצפייה, בכל רגע, עמדתי גם מול הכאב הפרטי שלי, למרות שוני משמעותי בין הסיפורים.
מדהים אותי האופן בו הצלחת לשלב את הכאב על האובדן עם אבדן באשר ישנו, לא הנחת את כאבך מול כאבם של אחרים ויצרת סביבה בטוחה לתת מרחב לאבדן של צופייך.
השילוב בין הסיפור של גיורא לבין המסעות במזרח פשוט נהדר, השקופיות מסמנות את התקופה כל כך יפה, התמימות והחלום שבך מעוררים השראה ולא שכחת אף אחד.
אני מקווה שתזכה לדעת את סוף הסיפור של גיורא.
תודה.
התרגשתי ונהנתי. סרט יפה ומרגש.
לדעתי, בהמולה ובבלאגן שהייתה במלחמה הזו ייתכן שגיורא שרד את פגיעת הטנק שלו, ולאחר מכן (אחרי הפגישה עם יגאל רינגרט) הצטרף לטנק אחר "תוך כדי תנועה" מבלי שהכירו אותו ושם מצא את מותו מבלי שיישאר מי שיעיד על כך. מאחל לך הרבה אושר ושלוות נפש.
סיפור כואב כל כך שיש בו את הישראליות כולה. אהבתי במיוחד את הכנות שבו הוא סופר.
סרט שמקפל בתוכו 2 טרגדיות. קשה ממש לעכל שהחיים יכולים לזמן כל כך הרבה כאב. קשה גם לעכל את הזלזול של המדינה הזו בחייליה ונורא שמאז המצב רק החמיר.
נגעת בצורה ישירה בכל השתי וערב של חוויית השכול של אחיות ואחים שכולים, מבלי לקרוא לזה בשם ולתת לזה כותרת. תיארת את כל החלקים של הפאזל, שכל אחד כשלעצמו הוא עובדה פשוטה, אך כשמרכיבים את הפאזל מקבלים תמונה שהיא אגרוף בבטן הרכה, שלי בכל אופן. חשתי שילוב בין התפעלות מהאומץ וההתמסרות לבין תחושת של קילוף הגלד מעל פצע בן 45 שנה בליבי. מה שהסרט איפשר לי כאחות שכולה, היה להתבונן איך נראית מהצד הליכה עיוורת אחר האבל ותחושת האבדן, איך נראה אח שכול שמות שאבדן אחיו ממשיך לרדוף/ללוות אותו בהמשך חייו. כיום כמלווה רוחנית של בני משפחה שכולים זו בהחלט נקודה שמעניינת במפגש עם השכול – האם אנחנו אמורים יום אחד לקבל את האבדן ולהשלים איתו? איך נראית ההשלמה הזו? האם ניתן להבחין בין מי שהשלימה ו"התמודדה בהצלחה", למי ש"ממאן להתנחם"?
בכל מקרה תודה על עצם העיסוק הגלוי והמפורט בחוויות הללו.
גילי – תודה ממש על הסרט החזק הזה. אני רק יכול לדמיין כמה קשה היה לך לעשות אותו – אני מקווה שהיה במהלך ההפקה או לפחות בסופה רגעים מנחמים בשבילך, סגירת מעגל ואולי קצת שלווה ורגיעה נפשית בסוף. אני בערך בגילך, אבל הגעתי לארץ לראשונה כבן 18 בתחילת שנות השמונים, ואני מודה באשמה – לא שמעתי על הסיפור של אחיך עד היום. גמעתי את הסרט בשלמותו באמצע יום עבודה. תודה רבה שהכרת לי את הסיפור של גיורא.
סרט מרגש מאוד! ראיתי אותו בסנימטק חיפה כשרק יצא והתחושות שליוו אותי במהלך הצפייה עדיין זכורות לי כאילו זה היה אתמול. סיפור אישי שמספר כל-כך הרבה על מדינת ישראל ועל המציאות הבלתי נתפסת שבה אנו חיים.
תודה רבה על הסרט הזה. נגע בי אישית במיוחד – אנחנו לא שמים לב לסביבה הנפגעת – אולי, במקרה הטוב להורים, ובטח שלא לאחים. מצאתי בו הרבה מקומות להזדהות. אמליץ עליו לתלמידים שלי.
תודה שיצרת רגעים כאלה של חסד,
על הידיעה שאפשר להושיט יד ולנסות להרפא ושאולי יהיה מישהו בצד השני.
מקווה שהיום מצאת גם נחת.
מרגש וחונק
סרט מטלטל ומרגש… כל כך רציתי סוף אחר…
שימצא האח האבוד…
השקעה עמוקה של איסוף וחיבור כל הקשרים
החברים האירועים וסגירת מעגל נוגעת ללב.
עצוב מאד עצוב יהי זכרו ברוך לעד.
סרט חשוב לזכרון של גיורא אחיך ולמענך סיפור התהליך מדהים הנוגע ללב שעברת, שמרטיט את הנשמה.
של האירועים קורעי הלב.
צפיתי בנשימה עצורה, בעינים דומעות ובלב נרגש. ובהכרת תודה עמוקה. זה סרט שהופך את הצופה בו לאדם יותר טוב, יותר רגיש, אוהד ואוהב זולתו. תודה רבה !
וואוו. סחפת אותי וריגשת עד הסוף. כל כך הרבה כאב ועצב חווים כל בני המשפחה של הניספים, וכל אחד (לפחות אני) חושב שהסיפור שלו הכי קשה. לדעתי לצורך פיתרון התעלומה שווה לעשות בדיקת DNA של המימצאים בקבר. הרבה בריאות לך ולמשפחתך, והלוואי ותצליח להמשיך הלאה בשלווה.
גילי, אני לא זוכרת איך הגעתי ללינק לצפייה ישירה, ודוקא היום, יום העצמאות ולא אתמול. מניחה שהמילים לתחושות תגענה עוד מעט, כי יש הצפה, אבל לא יכולתי ללכת בלי להשאיר סימן. בא לי לחבק אותך. ולבכות.
גילי, מטלטלת חייך טילטלת את נפשי.
הי גילי, ראיתי את הסרט שלך, ואם המקרה או לא, אתמול צפיתי בטקס וגם בשיחה בזום אחריה. כשבחרתי לראות את הסרט הגיע אלי דרך פייסבוק) ובהתחלה לא ידעתי שזהו הסרט שלך אך כשהבנתי זה עוד יותר עוד יותר עיניין אתי (נשארתי עם השאלה הפתוחה שלך האם הסרט אומנותי או לא). אז קודם כל, כן אומנותי, מעבר לערך הסיפורי וההסטורי יש גם בסרט שלך הרבה קטעים מאד מיוחדים ויפים ויזואלית שלוקחים אותך מעבר לסיפור (המרתק), החיפוש בנפאל, התמונות הכפולות, הגחליליות עוד. החיפוש שלך נגע לי, וגם הדרך שבה סיפרת אותו. אני גם איבדתי את אחי הגדול כשהיה בן 19, לא במלחמה אלא בתאונה, והיו לי הרבה מקומות להזדהות עם החיפוש התהיות והכאב. 35 שנה אחרי, יצאתי למסע עם הבת שלי (שלמדה אז קולנוע) כדי "לחפש אותו" ולהכיר אותו יותר דרך חברי ילדות שלו בצרפת ובישראל. אבל זה סיפור אחר. בכל אופן, מאד התרשמתי, גם מהנאום היפה שלך בטקס וגם מהסרט. אני מרגישה שזכיתי. תודה רבה לך על השיתוף, היה מבחינתי מרתק ומרגש. אני מקווה שהסרט שלך יצא בהקרנה רחבה יותר ושעוד אנשים יצאו עם חוויה חזקה. בהצלחה בכל ושוב תודה! מעיין
כמה חלל וכמה הוא כבד. מסע אל לב המאפליה, אל האפוקליפסה הפרטית שלך, שהיא גם האפוס הקולקטיבי של כולנו. הלוואי שלא תרגיש יותר אשם אף פעם. הלוואי שתקבל את הילדות שלך בחזרה. כי אתה כל כך ראוי.
הסרט ריגש אותי מאוד. תודה!
מסע שמטלטל את נימי הנפש. על מציאות וחלום, מסע של געגוע ללא גבולות. וכאב. כמה כאב. גילי, אתה יוצר בחסד. אפשר לשמוע את פעימות הלב.
סרט מרגש כנה ונוגע. מאחלת לך חיים טובים
תודה, גילי, הן על סרט מופלא ומרגש והן על דבריך המרגשים בטכס אמש.
כנכדה של נעדר בקרבות הבריגדה היהודית באיטליה, אשר גולדרינג, אני מזדהה לחלוטין עם תחושות התסכול, חוסר האונים וסימני השאלה האינסופיים הטמונים כולם במינוח "נעדר". זו סיטואציה בלתי אפשרית, בלתי פתורה, והעובדה שחלחלה עד אלי – שנולדתי יותר מעשור אחרי העלמותו – מעידה, כך אני מרשה לעצמי לומר, על עוצמתה.
שוב תודה לך ואנא, השתדל להימנע משימוש במינוח "בוגד" או בגידה" – אין להן מקום בשיח הזה. אתה מבטא תקווה, תוחלת, שלום, אפשרויות של חיים משותפים, אמפטיה וקבלת הנרטיב של שכננו. בגידה – אין כאן. כוח, עוצמה, תכלית – יש ויש. חיבוק חם!
גילי יקר
אנחנו שנותרנו כאן לזכור ולהזכיר
ואתה הנצחת אותו בכל כך הרבה כשרון רגישות ואהבה
השארת אותו חיי בתוכנו לתמיד
יהי זיכרו ברוך לעד
גילי יקר.
הכרתיך לפני שש שנים דרך הפייסבוק. ״גחליליות״ סרטך, וסיפורך הנוגע והמרגש עד דמעות, חרך בי ארוכות ונגע במקומות שרק משפ׳ השכול יכולה להבין🥲. יחד עם זאת, הבאת והנך נושא תובנות, שעלינו לאמץ ולנקוט צד/צעד… מעבר לכאב האישי ויצר הנקמה, להבנה שאנו מחוייבים לשלום ולהשלמה בינינו ועם הצד שכנגד (אוייבינו?)…
תודה לך איש יקר ובהזדמנות ראשונה, חיבוק גדול 🙏🇮🇱
גילי אתה מרגש כתמיד. אוהבים ושולחים חיבןק מסיר הבשר שלימד את העולם פרק בטירוף מערכות
שרית ארבל
גילי יקר
ערב יום הזכרון 13.4.21 וגם השנה צפיתי ב"גחליליות". הדמעות זולגות, הכאב עצום
והגעגוע שאף פעם לא נגמר – לגיורא.
ולך גילי, על המסע הארוך, המטלטל והקשה שעברת כל השנים – חיבוק חם וכל אהבתי והערכתי
איזה מסע עברו הורייך ואתה נותרת עם משא כל כך כבד על כתפיך.
החידתיות שבהעלמות מפלחת את הבטן ומשאירה חלל…
הסרט מקסים, הקריינות, המוסיקה… הכל כל כך נוגע ללב.
בהתחשב שהיה גם את עניין אי דיוק התאריך באבן הזיכרון ועל המצבה, אני חושבת שהמדינה הזו העבירה אותכם במסע ייסורים בל יתואר.
אני מקווה שמצאת מרגוע לנפשו.
קבל חיבוק.
סרט מרגש מאוד, חברי מורי ורבי גילי מייזלר דוקומנטריסט בעל עין נדירה, בנאדם פשוט מֶּנְטְשׁ
תודה שפתחת עבורי את יום הזיכרון. מעבר רך. כואב אבל רך. צער מוכר שדוהה עם השנים. צער עלינו על המשפחה על אמהות ואבות וילדים שהחיים שלהם לעולם יהיו מכתמים בכאב עמוק על מצבו של אדם. חי או מת. על לשכוח ולסלוח, על מדינה שבוחרת שוב ושוב את הבטחון במלחמה ולא בשלום. על איוולות ונבלות.
מזל שההורים שלנו כבר מתו ואפשר להבריז מהטקסים המכוערים והשקרניים. מנשרים קלו ואריות גברו. הנופלים. החללים ושאר הזיבולים. סליחה. סרט מעורר מחשבה, מעציב כל כך
תודה.
מי מחפש את מי. אולי גיורא מחפש אותנו. זה אנחנו שהפכנו למין טנק אבוד בחול. אבוד מהכל. אנחנו עם שמאבד. כל הזמן כתוב על יעקב שאיבד את יוסף ולא כתוב מילה אחת על לאה שמרגישה אובדן. ולא שאר ה"אמהות" אנחנו מליאים אובדנים בדרך בה בחרנו ללכת בסיני, אחרי גילוי האור עם רעש וברקים – כרעש הרבה טנקים וברקים של אנטי טנקים.
ראיתי כמה וכמה פעמים וכל פעם מתגלה שם רובד אחר של כאב והבנות
לחיים של כאב מתמשך שלעולם לא יסתיים
לדעת שהתקווה היתה שם ונותרה חתומה בסרט
חיבוק גדול
גילי היקר
קבל חיבוק חם של אהבה ורעות בעיניים דומעות ובלב בוכה ריגשת אותי מאוד
סרט נפלא, במאי רגיש, משפחה מרגשת ובעיקר אח יפה תואר שאיננו.
סרט חזק ומרגש על מציאות מורכבת וכואבת.
ראיה חיה על מה סוחבים איתם בני המשפחה שנשארים ללא אהובם.
גילי, שאפו על האומץ 💙
מרים
גילי, איזה מסע לקחת על כתפיך… אתה לבדך נושא את כל הזיכרון והגעגוע המשפחתי. זה לא קל ואני עוקבת בהשתאות והערכה רבה לך. חיבוק. איריס
הסרט סוחף ומטלטל ובכל רגע של הצפייה בסרט יכולתי להרגיש איזו חוויה נוראית עברה על כולכם, ובעצם עדיין עוברת. חוסר הוודאות המטלטל שאינו מרפה ואינו מאפשר גם להתאבל הועבר אל הצופה בצורה חזקה ביותר. גם המשאלה החזקה שלך ושל הוריך לפגוש את גיורא כנגד כל הסיכויים היתה מאוד דומיננטית בסרט כמו שהיתה דומיננטית אצלך מאז שגיורא נעלם. הצילומים שבסרט, הראיונות עם החברים של גיורא והחברים של הוריך והדיבור האישי והחשוף שלך גרמו לי להיות שותפה בכל התהליך שעברת. מקווה שהסרט ועריכתו הקלו ולו במעט על החוויה הקשה שאתה סוחב כל חייך.
סרט רגיש, חשוף, מרתק, מלא חמלה ומרגש.
מאפשר לראות את זווית הראיה של אח שכול שלעיתים היא זווית ראיה שותקת או מושתקת
מהשיחה שנעשתה לאחר הסרט אני לוקחת את המשפט: חשוב שנדע לסלוח לעצמנו, אולי זו בשורת הסרט ואני מאמצת אותה. ישר כוח על המסע האמיץ והחשוב הזה! מאחלת המשך עשייה פורה
רותם
הסרט שובה ושובר לב. מלחמת יום הכיפורים ונעדריה – לילה שחור משחור. ואתה מגיח מהלילה הזה עם נעדר אחד שיש לו אבא ואמא ואח קטן, וקרובים וחברים רבים, ומגיה באור נגוהות רסיסים של חיים רגישים, כנים, אכפתיים ודומעים.
לראות את הסרט "גחליליות" היה חוויה מטלטלת וסוחפת. התשוקה של גילי למצוא את אחיו גיורא שנעלם ברחבי סיני במלחמת יום כיפור לא מניחה לו. המחשבה שגיורא אולי חי ומסתובב ליד אגם במזרח מפתה אותו להתנסות בחוויות חדשות שלא כל אחד מצליח לצאת מהן אבל גילי יכל להן. כשראיתי את הסרט נסחפתי לתוכו, ומבלי לקחת פטריית הזיה, חשתי הזדהות עמוקה עם המשאלה של גילי למצוא את אחיו… כמעט התפתיתי לחשוב, כמו גילי, שגיורא שם… האופן שגילי פרש את העלילה, תעתע גם בי והאכזבה והכעס על ההכרה באובדן סופית היה לי קשה. גילי התמודד בגבורה עם המשימה שלקח על עצמו ואני שמחה על ההזדמנות שנקרתה לי לצפות בסרט.
הגחליליות שגילי רצה כל כך לראות האירו לו את הדרך וגם סנוורו אותו והרעיון להעניק לסרט את השם על שמו ריגש אותי במיוחד.
גילי, הסיפור מצמרר. להבין מה ההורים שלך עברו ואיזה מחיר אתה שילמת שובר את הלב. זה מהצד של הסיפור. וסיפור אפשר להביא בכל דרך. אני חושבת שהדרך שבחרת להביא אותו היא הכי מדויקת שאפשר. הפריימים החתוכים שלא נותנים לברוח ומכריחים להסתכל בעיניים זה מטלטל לגמרי – מצד אחד הסוף הרי ידוע אבל האופן שהסיפור נחשף משאיר כל הזמן ספק שאולי הוא לא ידוע ואז הקירבה הזו לאנשים, היא כמו מים קרים לפרצוף שחס וחלילה לא תיפול לפנטזיה (או באנלוגיה אליך – שתתעורר מההזיה) שאולי הסוף הוא אחר. אתה גאה בו בצדק. מבחינה קולנועית הוא סרט גדול. לא להאמין שזה הראשון שלך. ולארי אברמסון… אחד האמנים האהובים עלי. עכשיו שאני כותבת אני חושבת שבעצם הסרט שלך מזוקק כמו העבודות שלו…
והוא גם הרים מסך ממשהו שלאורך כל שנות נישואי (50) לא העזתי להסתכל עליו:
הרגע הבודד, הכמעט מובלע, שמתייחס אל איריס היה בשבילי מעין מראה מגדילה לתפוש איפה אני בכל הסיפור של השכול המשפחתי כאישה של איש שאחיו נפל… זה הציף כ"כ הרבה תחושות שהדחקתי במשך כל השנים. אולי אמצא דרך להעלות אותן על הכתב באחד הימים.
תודה וחיבוק ענק.
הסרט כל כך מרתק, מרגש ואוחז בנפשו של הצופה. עשוי בכל כך הרבה עדינות, חכמה וכנות.
מתארת לעצמי מה רבה הייתה ההשקעה בעריכה, שאפשרה ליצור סרט כל כך אישי, מדויק, מקורי ומעורר מחשבה.
אני כנראה בת גילו של גיורא. לא איבדתי מישהו קרוב במלחמה, אך הסרט החזיר אותי וחיבר אותי בעצמה לחוויות שלי ממלחמת יום כפור, שכאשר פרצה – שירתתי בסיני.
הסרט הוא שיר אהבה לגיורא.
בהמשך ארצה לראות את שני הסרטים האחרים שעשית.
תודה, גילי, וכל טוב.
גילי היקר. גם אחרי הצפייה בסרט בפעם הרביעית בסרט, אני לא מפסיק להיות נפעם ממנו. תודה רבה שאיפשרת צפייה נוספת.
ריגשת אותי מאוד. הסרט עשוי יפה וטוב, ריתק אותי. השילוב בין מסעות החיפוש, בפנים ובחוץ, עם משאות החיים, העבר – על רבדיו השונים, עם ההווה והמציאות, כל אלו דיברו אלי, ונגעו מאוד לליבי. התחברתי לסרט, ואליך גילי, אל האומץ והפתיחות שלך. מרגישה שותפות של גורל איתך. שמחה כל כך שהדרך הזאת זימנה והפגישה בינינו. תודה על שאיפשרת לי לראות אותו.
אחי נהרג בלבנון ב- 1982. הוא זוהה והובא לקבורה. אבל במובן העמוק יותר הסיפור שלך הוא גם הסיפור שלי ושל כל מי שלא ראה את יקירו מת מול עיניו. אנחנו אף פעם לא נאמין.
תודה רבה שאיפשרת לצפות בסרט. התרגשתי מאוד לראות אותו. אני יודע מהחוויה שלי שזה קשה מאוד לקבל את העבודה שמישהו כל כך קרוב אליך נפטר, לא נתפס.
סרט מרגש! הזדהיתי מאוד בצורך האנושי לחפש אותו, כמו את אחי סרן עזריאל בר אילן שנפל בלבנון1, כי מניח את הלא יאומן שהוא נעלם מחיי. ובכלל החידה לאן נעלמים החללים אחרי מותם? הרי לא יכול להיות שהם לא קיימים יותר. הרי בחלומות שלי אחי חוזר. אז הוא קיים. וגם אני יום אחד אגמר. אז לאן אעלם? לא נתפס.
אין מילים לתאר כמה הסרט שלך מרגש. גם בפעם השנייה הוא עדיין מרגש עד כאב. תודה שאפשרת לראות אותו שוב. יצרת אותו ממעמקי נשמתך ולכן הוא נוגע במעמקי נשמתנו, כמו כל יצירת אומנות גדולה.
ראיתי הסרט פעמיים. אני מתרשם שהיוצר חדור אמונה שהביאה אותו ליצירת סרט חשוב, מרגש ומצוין. נדמה לי שפעם גם כתבתי לגילי דברים שלא בטובתי ודבריי הובנו לא נכון. הסרט מאוד טוב. מופלאה בעיני העובדה שלמרות הכל גילי המשיך לחפש. דמות האח הייתה גורם משפיע בחייו. אחד הדברים שכתבתי היה שמוטב להניח לעניין וזה לא התקבל יפה.
אני מקווה שהגיעה שעת 'סגירה' כי כך ראוי, למרות כל הצער.
תודה גילי ואיריס על הסרט שהפקתם. לאורך הסרט חשבתי מה אפשר לכתוב כדי להביע את הרגשות שעולים בעקבות הצפייה ונשארתי ללא מילים רק עם תחושה של כאב, אובדו וצורך לחבק. חשבתי על מלחמת יוה"כ כמו שאני חוויתי אותה ועל הנסיעה שלי למזרח עם הנופים, האנשים והגחליליות המדהימות.
מקווה שהצלחתי לשמח אותך ושגם בשנה הבאה תשתף את הסרט.
מרתק, חיכיתי שגיורא יתגלה לך בסוף. הסיפור עצוב ואתה מרתק בסיפור הסבל שעוברות המשפחות בשכול הקשה.
גם אחרי הפעם השלישית שצפיתי בסרט נשאבתי לתוכו במלוא העוצמה.
תודה גילי יקר על אפשרות הצפייה
גילי שלום, איני מכיר אותך, ואתה אותי. לפני שנים רבות למדתי בחוג למתמטיקה, בין היתר מספרו האלמותי (לכל הפחות כך זה נראה אז, ואני מודע למורכבות המילה בהקשר הנוכחי) של אביך. גם שמעתי, מעט, את השמועות על גורלו של אחיך. רק רציתי להגיד שמצאתי את הסרט כן ונוגע בצורה מפליאה. פשוט במובן הנקי של המילה. צפיתי בו בגרון חנוק ועיניים נוצצות. אין ספק שהחיים מזמנים לעתים לאנשים סיטואציות אכזריות במגוון של דרכים. לבי לבי לחבר של אחיך שמעיד על המפגש איתו שטרף כל כך הרבה קלפים בחיים של רבים. חשבתי שהמודעה שפרסמת בעיתון פותחת בקטן צוהר לעולם שאין לי אלא לשמוח בשבילך על כך שהצלחת לתת לו ביטוי בסרט. אני מקווה ומניח שזו הייתה גם חוויה מרפאה בשבילך, גם אם באיחור ניכר.
נ.ב. רציתי להמליץ לך ולאחרים על הספר 'אחי, אחי' מאת רעיה הרניק
אין לי מילים, יש הרבה דמעות ועצב על מה שעברתם כולכם כמשפחה וכל אחד בנפרד מול עצמו. קשה מאוד.
סרט מרגש ומעיק מאד שמתאר היטב את מסעם האבוד של הורים ושלך כאח. אתם הקורבנות של המלחמות שלנו שממשיכים לחיות אבל הנפש שלכם לא יודעת מנוחה. כאב וגעגוע מתמידים אל מה שאין. עינוי קשה מנשוא. עד מתי? המחיר הנפשי שמשלמים הנשארים, משפחות שכולות, הלומי קרב ונכים הוא כבד מאד. האם המחיר שווה?
ראיתי את הסרט לפני מספר שנים ואצפה בו שוב זה בטוח. הוא מסוג היצירות והחוויות שהופכות להיות חלק ממני. חלק ממה שאני. אז רציתי להודות מכל הלב, הגוף והתודעה
ראיתי את הסרט לפני כמה שנים. תודה על ההזדמנות לצפות בו שוב. סרט כל כך עדין, מלא בכנות ובאומץ ללכת בעקבות הסיפור ולספר אותו שוב מפרספקטיבה אחרת. סרט מלא עדינות, צניעות ואומץ – בדיוק כמוך גילי.
ראיתי את שיתוף הסרט בפוסט של מישהו ומשהו בתמונה שלך ובתיאור הקצר גרם לי לעצור את הסקרולינג האינסופי בפייסבוק ולשבת ולהקדיש את עצמי לסיפור ולסרט המופלא הזה.
במהלך הצפייה כל כך רציתי שגיורא יחזור, למרות שהיה ברור שזה לא יקרה, אבל הצלחת לצרף אותי כצופה למקום שבו היית אתה. אני מסכימה עם הצופה שכתב למטה שיש משהו במודעה שפרסמת בכתב יד שפותח צוהר לעולם ושהוא שמח שהצלחת לתת לו ביטוי בסרט. גם אני הרגשתי שיש משהו במודעה הזו (מעולם לא ראיתי מודעה כתובה בכתב יד בעיתון) שהוא מעולם אחר שיש בו תקווה פשוטה שמצערת ומשמחת באותה מידה.
באיחור של עשור, לפנות בוקר, צפיתי ב"גחליליות". הופתעתי מקווי הדמיון התמטיים בין הסרט של גילי לסרט שלי, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?".
התרגשתי מהסיפור ומהמסע המטלטל ומשחרר הנפש שגילי עבר.
לאחר מכן שמעתי גם את סיפור הפקת הסרט, אז בכלל.
אין ספק, מצאתי נפש תאומה.
שיתוף בודד ולא עמוס בפייסבוק, "אחרון להבוקר", אמרתי לעצמי, "בזבזת את הלילה ולא הגעת לסוף הליקוי, לא לבזבז את הבוקר בפייסבוק"… והנה, שעתיים אחרי, אני כותבת לך רק כי ביקשת לכתוב אם רוצים לשמח אותך. ואני רוצה לשמח אותך.
הסרט היה מרתק ועוצר נשימה, משחרר דמעות נפלא, ואתה – מרגש, מפעים ומעורר השראה.
תודה. תהיה שמח!!!!
גילי היקר, צפיתי במתח ובתקווה, כמו התקווה שהייתה לך. סרט מרגש, כואב, המקפל בתוכו עוד רבדים מלבד השכול. עשוי טוב ומדויק. מקווה שהיווה קצת נחמה בים הכאב. מאחלת לך רק טוב.
שלום,
כמורה דרך שמוביל מבקרים בביתי עלמין צבאיים, אני יודע שאין נחמה. לא תדעו צער – אלו מילים ריקות. מעט נחמה מוצאים הקרובים בהנצחה. שלא ישכח האהוב. אני לא אשכח.
מוצאת את עצמי חושבת על גיורא בלי שהיכרתיו… הכאב המחריד של אבא ואמא מדהימים, וגילי הילד והמתבגר, והאבא, והחיפוש האינסופי אחריו בהיגיון בעקשנות באהבה ודימיון, ובנאמנות אין קץ…. עד קצה העולם עד קצות העצבים החשופים והעצב התהומי… השאיר בי חותם.
תודה גילי.
הסרט היה קצת כמו אגרוף בבטן. הצלחת להעביר, בשקט ובאופן מינורי, את האובדן הנורא, את האשמה, את חרדת הנטישה, את התקווה, את הייאוש. מגוון כל כך רחב של רגשות וכזה קרום שקט שעוטף אותם בסרט… זו פעם ראשונה שניתנה לי ההזדמנות לנסות להיכנס פנימה לתוך השכול של אח צעיר, אל תוך הבדידות, לתוך הנחישות לקום ולחפש תשובות. אם זו חוויה כה קשה מבחוץ, אני רק יכולה לדמיין לי כמה קשה לך עד היום.
עצוב, מרגש ומציף שוב זיכרונות. במלחמה הייתי בן 14, בגרתי בשנות האופוריה של ששת הימים. אני חושב שבימים הראשונים בעיקר שמחתי שאין לימודים אבל מיד אחר כך התחילו להגיע הידיעות המרות והבנתי את מחיר המלחמה.
הסתכלתי על הוריך הנהדרים ועל ההתמודדות האישית שלך ואין מילות נחמה. אוכל רק לומר שבזכות אנשים כאחיך ניצלנו.
תודה על הסרט, חזק ואמץ.
סרט שונה ואחר מכל סרטי ההנצחה.
ללא פאתוס, ללא מעשי גבורה. סרט על גילי הילד ואחיו הילד שהיה חייל ואיננו.
רוח התקופה, המלחמה שלא נגמרת בימי המלחמה, אלא רק מתחילה במסע החיפושים. מסע שלא מאפשר להתאבל, לעצור, לדומם לרגע מנוע, אלא להיפך, מנוע החיפושים אחר גיורא, אחר מה שבאמת קרה.
היה רגע ששאלתי את עצמי, כששמעתי את אמא שלך גילי מדברת, לו הייתה במבטא ישראלי מובהק, האם היו מתייחסים אליכם אחרת? אסור היה אז לבכות. החוזק שאפף אותנו אז, שבר אותנו בתוכנו.
זהו סרט חוצה דורות, במיוחד לילדינו שגדלו על סיפורי גבורה. החיים, הם המשתקפים כאן.
סיפור נוגע ללב, שעשוי באומנות עדינה וכואבת, שבו שזורים תיאורי המלחמה וסיפורים אישיים. כמו כן, הורי הנעדרים שנדחקים לשוליים על צערם ויגונם וחוסר הוודאות והאטימות לגורל בנם. ואתה, מספר את הסיפור הכואב של האחים, ואלו שנותרו ללא אח ועם הורים שמתעסקים ללא הרף בחיפוש ובעצב אחר בנם, ושאף אחד לא נותן את הדעת מה עובר עליהם.
מרתק, הזוי ובלתי נתפס, ולא נותן מנוח.
התגובה הראשונית שלי, מהבטן, בפייסבוק, מעבירה במדויק את התחושה בסיום הצפייה – מטורף. מרגש. גורם לדמעות לרדת בלי שליטה. עושה כל כך עצוב. תיעוד כל כך ייחודי ומרגש של עוד מלחמה ארורה…
לא מכירה אותך, אבל זוכרת היטב את המודעות בעיתון. הסרט מרתק באופן שהוא נותן תחושה כאילו הייתי שם איתך וההיכרות שלנו רבת שנים – משהו שהוא מעולם אחר.
מדהים ומרגש בעוצמות אדירות מעבר לסיפור עצמו.
בכל שנה בסתיו אני חוזרת להיות בת שמונה עשרה במלחמה הארורה הזאת ששינתה את חיי כולנו לתמיד. כך לפחות אני מרגישה. מאז שראיתי את הסרט בפעם הראשונה, הפכתי לי לטקס יום הכיפורים את הצפייה בו. בכל פעם הוא מעלה בי רגשות חדשים. קורע לב לחשוב על דורות של צעירים, דור אחרי דור שסוחבים אתם אל החיים תלמים של כאב וסיוטים בין אם לחמו ובין אם אבדו אח, בן או רע. אתה גילי גיבור בעיניי במלחמתך על האמת שלך, אבל המחיר הוא עדיין נורא! כל מה שיש לי לשלוח הוא חיבוק.
לפני שכתבתי את הברכה שלי עברתי על כל הברכות הנהדרות שקיבלת ואמרתי, אשרייך גילי, איזו כמות נהדרת של אהבה ופרגון קיבלת! אמרו כבר הכל ובכישרון, ושאלתי את עצמי, מה כבר אחדש? וקפצה לי השורה הפותחת מהשיר אלינור ריגבי של החיפושיות: Ah, look at all the lonely people וחשבתי על אותם הורים ואחים שנותרו בודדים כשהלכו היקרים להם, מי בכלל יודע, מי בכלל סופר את כאב הבדידות והצער והסרטים שהם עוברים, ואיזה סרטים אתה עברת אח קטן בסרט של אח גדול שנעלם, ואיזה סרט יפה ונוגע ואמיץ עשית.
אשרייך גילי שאתה יודע לספר סיפור ולעשות סרט. לבי על כל אותם הורים שאכלו סרטים כואבים יום ולילה ומי בכלל זוכר ומי בכלל סופר אותם במטס המהיר של הסרטים שמאכילה אותנו התקשורת. ראוי היה שיעצרו את כל ההבלים ב-freeze ותשקוט האומה לשעה וחצי ותביט בסרט שלך ותצדיע לך, וכל האנשים הבודדים שנותרו בחושך ועכשיו הגחליליות שלך מאירות אותם.
יצירה מרגשת ורגישה.
תודה רבה על שאיפשרת, גילי.
ישבתי והתייפחתי וצחקתי מול הסרט.
יצירה עשירה, אמיצה, מלאת חמלה, מעוררת מחשבה ורגש.
תודה ששיתפת והכנסת אותנו לחייך.
סרט חזק אנושי. בעדינות הכנסת אותי לנימי הנפש ואותי שיכנעת לגמרי. גיורא חי בינינו תמיד. שתזכה עם משפחתך לנחת וחדוות חיים כפי שאתה.
תודה אח שלנו
לצפות בגחליליות זו חווית ההצטרפות לסיפור המאוד ייחודי של גילי, גיורא, הוריהם, חבריהם וכל מי שנגע בהם.
אבל זה גם הסיפור של הדור שלנו. אנחנו שחברינו היו האחרונים להתגייס לפני המלחמה. במהלך המלחמה מה שהכי העסיק אותי היה מה יהיה לי במשותף עם חבריי שחזרו משם. האם אי פעם אצליח להבין ולהיות שותפה לזוועה הזאת. גחליליות נותן לי להקשיב לצער הגדול המלווה אותם עד היום. ולהבין? אני לא בטוחה גם היום שאני יכולה.
תודה לגילי על היצירה העמוקה, הישרה והמטלטלת.
לגילי, תודה על הסרט המרגש. אבי היה נעדר צהל במשך 31 שנה בצוללת דקר ואני מכיר את התחושה הנוראה של חוסר הידיעה וחוסר הודאות, למרות שיש ודאי הבדל בתחושות של בן ושל אח והנסיבות קצת שונות.
הייתי גם בפוקהרה בנפאל אחרי הצבא.
היטבת לתאר את ההתמודדות הקשה של משפחות הנעדרים, בעדינות, בחן, בלי להיות שיפוטי ובלי טענות לאף אחד.
אני מאמין ומקווה שבעזרת הסרט מצאת מרגוע לנפשך.
אני בטוח שהסרט יעזור לאחרים במצב הנורא הזה למצוא מרגוע לנפשם.
סרט מרגש וכואב עד דמעות.
גילי.
צפיתי בסרט בנשימה עצורה ובהרבה כאב לב. סרט מרתק, רגיש ומטלטל המתעד את מסעות החיפושים שלך אחרי אחיך האהוב, שנעלם לבלי שוב. זאת, במקביל לתיאור תהליך התבגרותך והחיפוש אחרי עצמך, בצל הטרגדיה הנוראית. מסעות שנראים לעיתים כחלום תעתועים, בדיוק כמו אותן גחליליות ואורן המתעתע.
המשפט החותם את הסרט, "מה עשו לנו?" מבטא באופן הנוקב ביותר את הרגשת האובדן, השכול, הכעס והתסכול של דור שלם המשלם את המחיר הנוראי ביותר על החלטותיהם של מנהיגיו.
גילי, לדעתי יש להקרין את הסרט בכל בתי הספר התיכוניים, להנצחת זכרו של גיורא וגם על מנת לעודד שיח בנושא.
מטלטל, חיכיתי עד סוף הסרט בנשימה עצורה, נדבקת באמונה שאולי בכל זאת…
אז תודה שאיפשרת להיכנס לתהום של געגועיך.
גילי, סרט יפה ומרגש. נהניתי מאוד ואפילו הגעתי לנקודת מתח בה לרגע חשבתי שאחיך נמצא. תודה על שיתוף בחוויה כל כך קשה שאתה ומשפחתך חוויתם. הסרט מתאר בצורה מדהימה את הניסיון שלך לצאת לחיים חדשים – אבל זיכרון אחיך היקר לא נותן לך מנוח ובצדק!!
מקווה שמצאת מנוחה אחרי הסרט. בהצלחה!
אחרי כמה שנים הצלחתי לצפות בסרט בשלמותו. יש לי המון תובנות אבל החשובה היא, אהבת אחים שלא יודעת גבול.
לקטנה שלי הייתה ערמה גדולה של טישו לפנות מהמיטה.
תודה.
סיפור מרתק! מביא הרבה זיכרונות למי שהיה חייל בסיני בזמן שכל זה התרחש, ומכיר חלק מהאנשים שסיפרו על כך.
גילי ואיריס, עזרתם לי לשחרר את בלוטת הדמעות שתקועה לי מאז תחילת יום הזיכרון. הבלוטה הזו נתקעת כל יום זיכרון, מאז 23.12.70, כאשר אחי נהרג. מסע החיפושים שלך גילי, הסיפור, הוא הסיפור האישי שלך ושל הורייך, אך הוא גם סיפורו של דור, וסיפורם של אחים ואחיות שכולים ושכולות רבים כל-כך.
תודה, טובה
היום יום הזיכרון לחללי צה"ל.
זכיתי לצפות בסרט בזכות ליאל של סהר. הסרט מרתק ומרגש מאד. גיורא חי דרכך גילי. אתה מחייה אותו בתודעה של כולנו. אין לי ספק שהוא גאה בך מאד.
יפה! תודה על זה.
הגעתי אל הסרט משיתוף בפייסבוק. הסרט עשוי היטב ומאוד מרתק. את השם של גיורא הכרתי מכיוון שאני בוגר שבט מודיעין אך את סיפור חייו ועל התעלומה שלאחר המלחמה לא שמעתי. התרגשתי מאוד. תודה רבה.
מאז שצפיתי בסרט, הוא לא עוזב אותי. הצלחת להעלות את הסבל והייאוש, המציאות וההזיה, הגעגועים והתקווה, ילדות והתבגרות באופן אותנטי, סוחף ומרגש. האפשרות לפתוח ולשאול שאלות קשות חברים שראו, שמעו והיו עדים, משדרת חמלה, חסד וסיכוי לאהבה. ראיתי את הסרט בבית. קבלתי את הקישור מחברה.
מעכשיו, כשאראה גחליליות – אזכר באלה שלך. תודה.
הסרט קורע את הלב, גילי. סיפור אישי מדהים ומזעזע עשוי בצורה שמפלחת את הנשמה. המילים "תודה ששיתפת" נשמעות בנאליות מדי אבל אינני מוצאת טובות מהן כדי לבטא את עומק התחושות ואת מרחב ההרהורים שיצרת. הלוואי שהיה לסרט "סוף טוב", יהי זכרו של גיורא ברוך והלוואי שתמצא לעצמך מנוח.
תודה גילי על האפשרות לצפות בסרט המרתק והחשוב הזה. צפיתי בו ברציפות ובנשימה עצורה.
גיורא לא יישכח לעולם בזכותך ובזכות הסרט.
ושוב תודה
תודה על הסרט המרגש, ועל התזכורת הקבועה לחייו של גיורא, חניכי בצופים. ואין מתאים מערב יום הזיכרון לחזור ולצפות.
חזק ואמץ!
סרט מעולה, מרתק. ואני מתגעגעת לגיורא
Tuesday, 21 April 2015
יש בסרט הזה גם סיפור על זיכרון וקורבנות המלחמה, אבל יותר מכך, על ילד רגיש, קורבן של נסיבות חברתיות, במסע שמעורר אמפטיה ואהבה ליוצר, בין מציאות לחלום – ומהי המציאות ומהו החלום זאת השאלה…. זה פרויקט חיים חשוב מרגש ונפלא.
תודה
הייתי מרותקת לסרט – הוא טהור וחף מזיופים – הוא נוגע במקומות הכי חשופים ומשאיר אותי, הצופה, מהורהרת, מה באמת קרה שם? תעלומה.
תודה
אני מן התקופה הייתי באזור ששה חודשים מחיי במרץ 74 השתחררתי כדי להמשיך ולהתגלגל את חיי אהבתי את החיפוש יש בו משהו המקל על הכאב גם אם לא מרפא נמשיך להתגלגל אולי יום אחד נפגש עם כל החברים שמתגלגלים
הסרט הזה כואב, מצמרר, מרגש, מסתורי וגם מכעיס בכל כך הרבה רבדים.
סיפור נדיר, ויפה, כל כך יפה קיבינימט!
זהו הניסיון להשלים את הבלתי ניתן להשלמה במסע נצחי ואיך שהתנועה לעולם בתנועה וכמה חיים יש באין הזה בו המשתנה בחיפוש אחר הנעלם יוצר תאים חדשים.
תודה לך גילי אתה אמיץ
כבר שבוע שאני חולמת על גחליליות. גיורא ואתה, גילי, קופצים אליי בלילות, תחושות שהציפה בי הצפייה בסרט – צפות מחדש תוך כדי הליכה ברחוב, משפטים שאמרת מהדהדים שוב באוזניי תוך כדי פעולות יומיומיות פשוטות. הזכרת לי לשאול, עוררת בי הזדהות עמוקה, לימדת אותי נחישות מה היא. והתובנות האלו ממשיכות ללוות אותי, כמו גחליליות; מאירות את דרכי. הנצחת את אחיך היקר בצורה נפלאה שמהדהדת בלב ללא הרף, יצרת מסמך עיתונאי-היסטורי חשוב, שהוא, בו זמנית, יומן אישי ומרגש שמסופר באינטימיות סוחפת. לרגעים יכולתי להרגיש את החדר בו צפיתי הופך למקומות בהם ביקרת, סצנות שלמות מתסריט חייכם כאילו נצבעו מסביבי, ופתאום אני איתכם, קרובה. חוויה כמעט מוחשית, זה מדהים. הדרך שבה טווית ביקורת כלפי גורמים שונים בין קווי העלילה, מאפשרת לצופים חופש גדול לפתח אותה בעצמם. לא כפית אותה עליי, לא צעקת אותה בכוח. אבל בדרכך החכמה היא נשמעת למרחקים, ואני ממשיכה לפתח ולפתח אותה בראשי כל הזמן. בטוחה שהיא עוד תבשיל בי ותקבל משמעויות שונות עם השנים. זו יכולת נדירה – לנטוע בצופיך את הזרע שמניב עוד ועוד סימני שאלה, עוד ועוד לקחים עם הזמן, שמניב חשיבה בלתי פוסקת, במקום ללעוס ולהגיש להם את הפירות אליהם אתה מכוון. לכך אני מתכוונת כשאני אומרת שאפשרת לנו חופש גדול, אפשרת צמיחה ולמידה אישית מהסיפור שלך.
גילי יקר, תודה!!! תודה על שהכנסת אותי אל חייך, אל ביתך, אל מסע כואב, מחנך ובלתי נשכח. "גחליליות" הוא מתנה לחיים.
לא אשכח את המתנה ממך, לא אשכח אותך, לא אשכח את גיורא.
A moving story very well put together
ימי הזיכרון שלנו בדרך כלל מוקדשים לזכר הנופלים האהובים שהיו ואינם עוד. ואולם האדם אינו רק גופו ורוחו – האדם הוא גם המעגלים המשפחתיים והחברתיים שהוא חלק מהם, ואשר היעדרותו מהם פוערת בקרבם חלל עצום. בדרכו העדינה ושובת הלב, הסרט גחליליות מבקש להפנות את תשומת לבנו לסיפור של המעגלים הללו. במובן הזה הוא סרט חשוב מאין כמוהו, כי בלעדי הסיפור של המעגלים הללו לא ניתן להבין את המחיר האמיתי של המלחמה.
וכמו שכתבתי אצלך בקיר בפייסבוק, ההסתכלות שלי בפעם השנייה הייתה קצת שונה. וגם שכחתי שבעצם הסיפור הנוסף ואולי המרכזי בסרט הוא האמונה שלך, לאחר לילה של ריבת פטריות הזיה, שגיורא בעצם חי והחיפוש שלך אחריו, האישור שכל כך רצית. וזה הכמיר את ליבי והיה לי חבל שגיורא לא ראה כמה אהבת אותו וכמה אתה עדיין אוהב. תודה.
הי גילי
אדם מת באמת כשאין יותר מי שזוכר אותו על הכדור הזה. את גיורא ואותך יזכרו לעד כי הסרט הזה פשוט נכנס ללב של כל צופה!
אני אזכור. תודה על הזכות.
יודפת ויין
אשתי ואנוכי צפינו בסרט בביתנו (מחשב > מסך טלוויזיה), באווירה אינטימית שבדיעבד הייתה עדיפה עבורי מאשר בהקרנה ציבורית. כלל לא ידעתי למה לצפות ולא שיערתי באיזו עוצמה תתחבר הצפייה עם עובדת היותי אח שכול בעצמי. שנים רבות חלפו (מאז 67) עד שהתחלתי להתייחס לאבדן שלי בדרך יצירתית (שירה ופרוזה) ועוד שנים חלפו עד שהרשיתי לעצמי להחצין את רגשותיי תוך כדי נפילה למשבר נפשי עמוק. בעבר, אם היית בן 12 (כמו במקרה של גילי) כמעט שלא התייחסו אלייך ("גילי מסתדר…" אמרה אימא שלו), ואם היית בן 18, כמוני, החברה סביב שידרה לי מסר חד וברור: "אתה – תדאג להורים". כקוריוז מצער אציין שרק לפני כתריסר שנים החל אגף השיקום לסבסד טיפול נפשי לאחים. עבורי זה היה מאוחר מאד, גם אם בהחלט לא מיותר. הנקודה שעוררה בי את ההזדהות העמוקה ביותר היא נושא החיפוש האי-רציונלי שמקרה של גילי הוא מגיע לקיצוניות שזר לא יבין אותה. אחד משיריי ("חוויה מתקנת" – 1997) נפתח בשורות: "אולי בכלל זה לא אחי אשר נקבר פה בחלקה. וזה בעצם מה שמכרסם בי כבר שלושים שנה, ולא שיש לי הוכחות, אך בתוכי אני יודע: די סיבות היו לו לאסוף אל תרמילו המשופשף את חפציו המועטים, למחוק מזיכרונו את אהוביו, להסתלק אל ארץ רחוקה עם שם בדוי ודרכונו המזויף."
בהמשך אני מבטא כמיהה לחפור בבור הקבר, על-מנת לוודא… ואולי גם כדי להיפרד כמו שצריך…
גילי יקר: סרטך חזק ומרגש, מלבד זאת שהוא עשוי לעילא.
שנה טובה לך ולבני ביתך. שנה של נחמות ושמחות הרבה.
אורי
לגילי…
כל הכבוד לך על עשייתו של הסרט גחליליות, המרגש והנכנס עמוק עמוק לתוככי הנפש… באומץ רב חשפת את נבכי נפשך ופתחת את ליבך כך שנוכל להבין ולחוש את האבל הכבד, החור שנפער בך ובאחים, הורים שכולים. בתבונה חשפת גם את המערבולות של מלחמת יום הכיפורים ויצרת חיבור מופלא ומרגש של אנשים.
החברים בקיבוץ מאד התרגשו מהמפגש איתך… הסרט מעולה ורגיש עד דמעות.
ממליצה בחום.
גילה רצ'בסקי,
רכזת תרבות קיבוץ סאסא
לאיש המוכשר מכל! (גילי… זה אתה, כן) לאחר צפייה של הסרט, נשארתי מרותקת, מסוקרנת, המומה, עצובה, נרגשת ושמחה שהיה לי חלק לראות את יצירת המופת שלך!! אספת קטעים מדהימים ונדירים והעריכה הייתה מושלמת ומרגשת עד חנק בגרון שהתפרצו בסוף לדמעות. אתה איש מדהים ומוכשר להפליא, אין ספק כי הסרט נוגע באנשים רבים בארץ ובעולם. נהניתי והייתי מרותקת בכל רגע ושניה בסרט. אומר שוב תודה רבה על השיתוף. שיהיה חג שמח ושנה מתוקה עם המון בריאות ושמחת חיים באוויר. מלאת אהבה, הוקרה והערכה!!! תודה לך!
לגילי מייזלר שלום,
תודה לך בשם כל אנשי הצוות הקליני באוניברסיטת חיפה.
המפגש אתך היה מאלף והסרט שלך הוא חזק ומרגש. ניכר בסרט כמה הרבה מחשבה הושקעה בבנייה ההדרגתית שלו, כמה הכל טעון מאוד עבורך – בכאב, באשמה, בניסיון לחיות מחדש את הקשר עם אחיך וחבריו, עם הוריך וחבריהם. אולי יותר מהכל – הקשר עם עצמך כמנסה להתמודד עם השכול, כמחפש לעצמך מקום בעולם. כמו כל יצירת אמנות משמעותית, הסרט משאיר הרבה שאלות פתוחות. חלקן אף התעוררו בדיון אתך. שאלות מטרידות מהכיוון של "היה או לא היה": תעלומת הנעדר ופתרונה השנוי במחלוקת, העדות הכל כך משכנעת והכל כך בלתי אפשרית של יגאל, הטרנס שלך בנפאל כתוצר של פטריות הזיה או כצורך רגשי אינטנסיבי להחיות את גיורא ויהי מה. בהקשר יותר רחב – הכעס והתסכול של חבריו של גיורא על כל מה שקרה באותה תקופה מסויטת של 1973. "הסימנים המעידים" שאלחוטנית מן השורה יודעת לומר שעל פיהם ניתן היה למנוע את המלחמה. המשפט הכועס בו אומר אחד החברים לאביך איך הצבא התנער מן החיפושים אחרי גיורא ועוד ועוד.
לא הספקת לדבר על מקור השם, גחליליות. אולי זה קשור לתעתוע שבסרט. חז"ל ראו בגחליליות סמל לדבר והיפוכו – בלילה, כשהכל חשוך, היא מקור אור זוהר. ואילו לאור היום – זו סתם תולעת…
כל טוב לך, חיים קפלן
אנויברסיטת חיפה
רציתי להגיד לך תודה רבה שהגעת והקרנת את הסרט בפנינו. הסרט היה מרגש מאוד ובנוסף לסרט, מאוד נהניתי שהייתה לנו את האפשרות לשוחח איתך לאחר הסרט על דברים שקשורים לסרט. אז שוב תודה רבה שבאת והיה מרגש מאוד!!
אחי, טל שביט, נהרג ב-2/3/11. ביום ההולדת שלו השנה הגעתי איכשהו לדף של גחליליות בפייסבוק, ומשם התגלגלתי לגילי, ומשם לצפייה בסרט. זו הייתה חוויה עזה עבורי, ויצטרך לעבור עוד קצת זמן עד שאוכל לעבד אותה למילים – ויכול להיות שאצטרך לראות את הסרט שוב כדי לדייק את מה שאני רוצה לכתוב – אבל בינתיים: תודה, גילי. תודה שעשית את הסרט הזה, ותודה שאפשרת לי לצפות בו. הוא מרגש, חשוב, משמעותי, נוגע, מטלטל, ואפילו שבכיתי נורא והיה לי קשה לצפות בו – אני שמחה שראיתי אותו. חיבוק בינתיים.
הסרט גחליליות הוא כל-כך אישי, ויחד עם כך כל-כך משולב בהוויה הישראלית וכל-כך אוחז בקרביים של כל מי שחי וחווה כאן את המלחמה הנוראה ההיא – מלחמת יום הכיפורים. נראה לי שהסרט מעורר בכל מי שצופה בו את יום הכיפורים שלו – את תחושת החרדה הנוראה ששררה אז, את הדאגה האיומה לקרובים וליקרים ביותר שהשתתפו במלחמה ושהרבה מאד זמן לא התקבל מהם סימן חיים, וגם כשהתקבל, זה היה באיחור גדול מספיק שלא הצליח להפיג את החרדות.
אצלי אישית עורר הסרט מערבולת של רגשות וכאב – אחי, רפי דולב, היה בן גילו של גיורא ובמלחמת יום הכיפורים שהה אף הוא ברפידים כצוער בקורס קציני תותחנים שפוזר לכל החזיתות מיד עם פרוץ המלחמה. תקופה ארוכה לא ידענו מה עלה בגורלו. ההרגשה הייתה חוסר אונים וכאב איום. אבל בסופו של דבר חזר אז הביתה.
רפי נעלם בחוף של טאבה לפני 8 שנים כשיצא לשחות בים וגופתו לא נמצאה עד היום. ב-24 השעות הראשונות שהיו קריטיות לחיפוש אחריו, לא איפשרו המצרים להכניס צוותי חיפוש, ואחר כך כל האמצעים שהפעלנו כבר לא הועילו.
מבחינתי התגובה החזקה ביותר הייתה השקט הרועם הזה שהשתרר לאחר סיום ההקרנה, והאנשים שהמשיכו לשבת בכיסאות עוד דקות ארוכות. תגובה זהה לסרט חוויתי כשראיתי את ההקרנה של הסרט "ואלס עם באשיר" באולם קולנוע בניו-יורק, אולם שהיה מלא עד אפס מקום (זו הייתה הקרנה מסחרית רגילה). הישיבה השותקת של הצופים עם סיום ההקרנה הייתה חזקה עבורי יותר מכל תגובה מילולית.
תודה שהסכמת להגיע אלינו.
אסתר
הצפייה ב- 82 דקות הסרט הם מסע רב שכבתי שלקח אותי במקביל לכמה מסעות במקביל, וזה בעיני מוקד עוצמתו: זהו מסע תקופתי למלחמת יום כיפור, מסע חיפושים בלשי אחרי גיורא שנעלם, מסע מסעיר לנפאל ובעיקר מסע פנימי – מחוספס, מיוסר לעיתים, מתסכל לפרקים, אבל מרגש ואמיתי מאוד.
מעבר לסיפור יש כאן עבודה קולנועית עשירה מאוד: צילום עשיר, עריכה קפדנית, מעובדת ומדויקת, מרואיינים שעוטפים את הסיפור מכל הכיוונים, קריינות חכמה ורגישה, קצב נכון של מעברים בין סיפורים ולוקיישנים. כל זה עושה את גחליליות לחוויה מיוחדת, מרגשת ומעוררת השראה.
ממליץ בחום למי שלא ראה עוד את אחת ההקרנות לפנות לו שעה וחצי ולהצטרף למסע.
חניכי שכבת יב' בתיכון איזורי מגידו עברו חוויה יוצאת מן הכלל בסיומו של יום שהוקדש ללמידה על מלחמת יום הכיפורים. דרך סרטו המרגש של גילי מייזלר "גחליליות" חזו התלמידים בפן אישי יותר של המלחמה, ובחיפוש המתעתע אחר דמותו של האח האובד, גיורא. רק קולנוע טוב עשוי לרגש, לסקרן, לעורר חשיבה, לתהות, ולהשאיר אחריו משהו. הפגישה עם גילי הייתה משמעותית אף היא ואנו מודים לו על כך ומקווים לשוב ולהיפגש איתו בסרטיו הבאים.
תודה לך, גילי
גילי שלום,
תודה על ההזדמנות לראות את הסרט גחליליות.
סרט תיעודי עם מסר של כאב שיש לשמר לעד ולא להפוך להיסטוריה. מאחלת לך המשך הצלחה מקצועית ואישית עם נושאים יותר קלים.
שנה טובה.
משפחת מייזלר היקרה,
הסרט מרגש אותנו מאוד גם לאחר הצפייה הרביעית. המגע האישי והסיפור בגוף ראשון פשוט מעבירים את החוויה המיוחדת של הצפייה בכל פעם מחדש, גם הפעם גילינו דברים שלא שמנו לב אליהם בפעם הקודמת.
שנה טובה!
קובי ומיכל ברנע
Dear Gili and Iris
Your movie is life itself, an inspiration for doing, loving, and most of all redemption.
Thank you for this.
Alon
גילי היקר
נגעת בליבי עם סרטך. חבריו של אחיך, חבריהם של הוריך, אתה ואמך נושאים צלקת עמוקה וכואבת, ולמרות זאת שיתפתם אותנו בסיפור המצמרר והטראגי באומץ ובפתיחות רבה. אולי סיפורך לא היה מטלטל אותי עד כדי כך אלמלא זכיתי להשתייך למשפחתה של אלמנתו של מוטי (שמיר) שנישאה מאוחר יותר לאבי. חשתי כיצד עולות בי שאלות ותהיות לגבי נפילתו של מוטי בקרבות מלחמת יום הכיפורים. הוא הוכרז כנעדר עד למציאת פרטים מזהים. כל משפחה והסיפור שלה…
גילי, תמשיך ליצור. יש בך רגישות ותבונה ויכולת למצוא את הדרך לליבו של הצופה.
תודה רבה לך
כל הכבוד גילי ממש סיפור מרתק! ועם זאת קשה לתיאור וסיפור ההקשרים וההתפתחויות בתוך הסרט מרשימים! המשפחה מדהימה! לגבי ההורים נשארתי עם המון שאלות! ממש נהניתי ורכשתי את הסרט לצפות בו עוד ועוד!
המשך בדרכך והמשך ליצור. יש בך הכישרון ליצירה!
אייל
ח' באייר תשע"א
סרט קורע. הסיפור לא עוזב אותי מאז שצפיתי בסרט. מקסים. תודה שנתת לי הזדמנות להיות חלק ממה שעבר עליך ועל הוריך, שחשפת ושיתפת אותי בסיפור שלך. הלוואי שעשיית הסרט הביאה לך מעט מזור ונחמה. איילת
מהרבה סיבות
מהאופן שבו אתה קולח ומפלח את הלב פריים אחר פריים באופן מדויק כל כך
שהמילה לובשת צורה וצבע ומה שהאוזן אולי החמיצה העין לא יכלה שלא לראות
מהאופן שבו אחרי כל כך הרבה שנים הילדים הללו כולם מצולקים בגוף בנפש בזיכרון
ואחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה כאב בקשת הסליחה המצמררת הזו
והילד הזה שאתה עם החיוך שנותר בך עד היום שאי אפשר שלא לאהוב
והקול שהוא אתה שאפשר רק לאהוב והתמימות והמורכבות והעמימות והחדות
טלטלה בלתי פוסקת
והעצב על גיורא ועל הוריך ועל זמנכם האבוד
וההשתאות התהומית נוכח כוחות הנפש של הוריך ושלך
שלוש פעמים איבדת אותו
ביום הראשון של המלחמה
וכשהושב
וכשראית גחליליות
וגם בדרך איבדת כמעט את עצמך וכמעט איבדת את הדרך
ואחר כך צעדת אותה בבטחה והשארת סימנים וחותם
והשבת את המכתבים לכותביהם
אתה אלוף
כבר צפיתי בסרט יותר מפעם אחת, ובכל זאת, אתמול מצאתי את עצמי מרותקת למסך, ומגלה עוד ועוד פרטים ורבדים שלא ראיתי קודם. הסרט מקסים מכל זווית שהיא. הסיפור שנבנה בהדרגה, המעברים בין מישורי הזמן השונים, ואתה, גילי, הכובש ונוגע ללב. אין מילים. מדהים ומרגש.
It is Yom Hazikaron 2011. I grew up with Giora in Rehavia. A few years back the Gymnasia had a 100-year celebration. The most touching moment for me was seeing the parents of Moshe Ben-Dor (who lived on Aza st.) I "googled" Giora and found the web page, and was touched by the memories. Yours (from the US) Johnny Gal-Edd
Monday, 09 May 2011
סרט מרגש, מטלטל ומרתק מכל בחינה שהיא!!!!!
גילי, הסיפור של אחיך האבוד, הוא סיפור של דור שלם שהלך לאיבוד במלחמה הזו. חלק חזרו שלמים בגופם אך חסרים מבחינה אחרת. המסע שלך, לחפש גחליליות, נקודות אור קטנות שנותרו, כמו בשיר שלי, בעברנו ולכאן בחזרה הוא מסע אמיץ ומייסר. ועשית דרך ארוכה עד ללב המסך הלאומי, שחושף את חוסר האונים של דור שלם מול מציאות שאין בה הגיון נראה לעין. אני מחבקת אותך על המסע הזה, ומקווה שנשוב לראות גחליליות.
גילי ואיריס היקרים, תאוצת הנשימה והדופק שלי טרם שבו לסידרם. בדקות הארוכות של הצפייה בסרט שלכם מצאתי עצמי, איתך, גילי, במסע החיפושים, נועצת סיכה אחר סיכה במפת האתרים שלך ועוקבת בסקרנות לאן יוביל אותך האירוע הפסיכוטי שנתקפת בו. דאגתי לך, אתה הרי הסרט, גיורא הוא התירוץ. החברים הנפלאים שלו והקולגות הנפלאים של אמך, לימדו על היעדרו יותר מעליו. ונותרתי מבקשת לשמוע מי הוא היה, מה סיפר במכתבים שלו לחברים ולחברות, מכתבים שהסרת מעליך בכל כך הרבה חן וחכמה. כמה עצוב ונפלא…
גילי, זה עתה צפיתי (בערוץ 10), סרט נפלא, ואני חושבת על כך שכנראה למרות הסכנות שיש בזה, לעתים נדרשת צנצנת שלמה של ריבת פטריות כדי לצאת החוצה עם דברים שקיננו במשך שנים בשקט: תחושת אחריות, אשמה, כאב, אי-אמון. נדרש תעתוע גדול כדי לברר עם עצמך את הסיפור המתעתע של היעלמות אחיך.
סרט מרתק מעניין עשוי מאד יפה מאד, נהניתי וגם מצאתי שם עניין אישי.
סרט נדיר, אמיתי, ועמוק מאין כמותו, כשיוצר הסרט, חושף ומגרד את צפונות נפשינו, קליפה אחר קליפה, תוך חשיפת נפשו בפנינו. כמו משחק שחמט נפשי, כששני הצדדים מנצחים בו.
על סרט כן ומטלטל שהולך ועוד ילך איתי
הי גילי, פשוט אין מילים לתאר את מה שעורר הסרט. ראיתי אותו לפני מספר ימים ואיני יכולה להפסיק לחשוב עליו. זוהי יצירת מופת. הצלחת לתפוס ברגישות רבה את הספור האישי שלך ושל משפחתך בימים, בחודשים ובשנים שלאחר המלחמה, וגם את הספור של כל נעדרי המלחמה ושל המערבולת לתוכה מושלכות משפחותיהם. רק היום הבנתי שסוף הסרט בעצם אין בו תשובות הוא בדיוק המקום בו אתה חי כבר שנים כה רבות. זה מקום קשה אף למי שאינו מעורב רגשית. איני יכולה אפילו לתפוש את מעמקיו עבור המשפחה, ועבורך כילד בן 12 שהיה צריך להתמודד עם כל זה לבד. כשראיתי את הסרט עדיין לא הבנתי האם הוא באמת מהווה גם סגירת מעגל עבורך. סרטון ההמשך ("הסרט הראשון והאחרון שלי") סיפק את התשובה. אני מקווה שהשלמת הסרט, שהיה חלום חייך במשך שנים כה רבות, והאומץ המדהים בעוצמתו להיפתח ולדבר מתוך עומק הכאב והאובדן האישי, יביא אותך לגבהים אליהם לא יכולת אף לחלום קודם. תודה, פשוט תודה.
הסרט "גחליליות" הוקרן אצלנו בקיבוץ צרעה כולל מפגש עם גילי היוצר וגיבור הסרט.
סרט חזק, מרתק ומטלטל, חוויה שאינה מרפה. מביא למודעות את כאבם של האחים השכולים, מעביר את תחושת השבר שנמשך לאורך תקופת חיים.
בתום הסרט הקהל נשאר לשיחה עם גילי שהדהים ביכולתו לשתף ולהיחשף.
מומלץ בחום רב.
תודה
"העם מתחלק לשניים, אלה שנגע בהם הכאב (השכול) ואלה שלא אכפת להם"… אינני זוכרת את הציטוט המדויק, אך רוח דבריה של אמך השאיר בי חותם עז. הצלחת ליצור סרט מרגש שהשאיר אותי מתוחה, כמו בסרטים מז'אנר אחר, לכל אורכו, אך מה שמיוחד בעיני בסרט הוא האפשרות כן לגעת בכאב, כי למרות שהוא מאוד פנימי, הסרט מאפשר לך להבחין בנימים ופותח לך צוהר לכאב של אחרים ולכאב שלך.
תודה גם על השיחה הנעימה והפתוחה. הייתה זו חוויה נעימה ומרגשת.
בדרך כלל אני לא אוהבת סרטים דוקומנטריים, אבל הסרט הזה הוא הרבה יותר מסרט דוקומנטרי. הוא מכניס אותך לעולם של משפחה שאיבדה בן, ולמוחו של אחיו. בתור נערה מתבגרת שעדיין אין לה דעה מגובשת לחיים, הסרט הזה נתן לי המון חומר למחשבה. תודה רבה ליוצר שבא לבית הספר שלי, גילי מייזלר, אני מעריכה ומעריצה את אומנותך.
סרט מרתק! חובה לכל ישראלי לראות. מרגש, כואב ובעיקר מעניין לראות איך עבר את המלחמה ההיא (יום כיפור) ילד בן 12, ואיך זה השפיע על כל חייו!
פשוט סרט חובה!
כבר יותר משבוע ששני סיפורים מלווים אותי ולא נותנים מנוח. מין רצון עז לשמוע אותם שוב, כי פעם אחת זה פשוט לא מספיק. ורצון עז לספר לכל מי שרק אפשר, כי סיפור נוגע שכזה פשוט חייב להגיע למי שרק אפשר… הסיפור של גיורא מייזלר והסיפור של גילי מייזלר.
אני ילידת מאי 1983. על מלחמת יום הכיפורים רק שמעתי. על מלחמה שהחלה בהפתעה (אבל בעצם הייתה ברורה ביותר) ביום המקודש ביותר. על חיילים שנקראו מבית הכנסת לשדה הקרב. על פגיעה קשה ואבדות רבות. על מחדלים, ומחאות, ומוטי אשכנזי. כמש"קית קישור בחיל השלישות אף למדתי על הקמתו של החיל בעקבות המלחמה ההיא. כן, על כל זה שמעתי.
אבל רק אחרי שראיתי את הסרט "גחליליות" – גם הבנתי. הבנתי באמת מה זה אומר אבדות רבות. הבנתי באמת מה זה אומר בילבול, וחוסר ידיעה וחיילים שנעלמו בלי שום סימן. הבנתי באמת מה זה אומר "שבר", ולמה הוא גורם ואיך הוא מרגיש.
סיפור היעלמותו של גיורא וההשלכות של סיפור זה, שהן למעשה סיפורו הכל כך מטלטל של גילי, צרובים בי כעת. הצפייה בסרטו הנפלא של גילי העלתה מתוכי רגשות ומחשבות שאני שמחה על כך שזכיתי לחוות. ואני מודה לך גילי מעומק ליבי על כך ששיתפת, ועל כך שהצלחת לעשות את זה באופן כל כך מושלם. תודה על כך שעל אף שנולדתי עשר שנים לאחר המלחמה, גרמת לי להרגיש שגם אני חלק מסיפורו של גיורא, חלק מסיפורך שלך, חלק מסיפורו של דור שלעולם לא יהיה שוב אותו הדבר.
גילי, מרגש וסוחף עד מאד!
בסיום ההקרנה הקהל לא זז ממקומו. קשה היה לנשום. איש איש נשאר שקוע בתמונות, במחשבות.
תודה!
ראיתי את הסרט ועכשיו במקרה ראיתי גם את האתר – האתר יפה מאוד וכל הכבוד על ההשקעה
סרט מרגש ונוגע, שהחזיר אותי לימים ההם… באמצעות סיפור אנושי ואמיתי ובלי גימיקים הצליחו גילי וכול הצוות לסחוף אותי למסע מקורי, מיוחד ומאוד ישראלי במובן הטוב של המילה. הערה אחת: שם הסרט מאוד יפה, אך הייתי בוחר שם אחר, יותר "מסחרי" ושעדיין מכבד את הנושא.
תודה. ירמי עמיר
צפינו בסרט בהקרנה בקיבוץ מענית. התפעלנו והתרגשנו, הסרט מצוין בעינינו. את הסיפור הכרתי דרך הספר "המאהב" אך לא ידעתי שהוא אמיתי וכולל את שמו וסיפורו של גיורא: הזדעזעתי מחוסר רגישותו של א"ב יהושע כמו גם מהעובדה שלא התנצל על כך, ולו באיחור.
בעצרת יום הזיכרון בבית הפלמ"ח פגשתי ביפתח יעקב שהיה קצין בגדוד של מצנע. גם הוא סיפר לי על אותו קרב: גם הוא התרגש מהסרט (אותו ראה בטלוויזיה).
אני מקווה שנוכל להביא את הסרט ואותך, גילי, להקרנה ושיחה באולם בית הפלמ"ח: אני בודק אפשרות זו. ואחרון בינתיים, התרגשתי גם לקרוא את תגובתו של יורם עשת למטה. יורם סיפר לי את סיפורו אי-אז בשנות ה-90 בראש-השטן, הסיפור נחרט בי ואני גם מבין היטב את קווי הדמיון שהוא רואה בין סיפורו לסיפורך.
תודה! אבי (וגם שלומית)
שלום לגילי ואיריס
למדתי עם גיורא בכיתה בתיכון ואני זוכר אותו היטב כנער שמח, נעים וחייכן. הסרט העלה זיכרונות רחוקים.
סרט נפלא. תודה
ביום הזיכרון הזה צפיתי ב"גחליליות" פעמיים. לא ידעתי עליו קודם, אולי כי לא רציתי לדעת. בבוקר נסעתי לאזכרה של אריאל ברזילי ברחובות. נפל בסרפאום. עכשיו היום נגמר בצפייה שנייה בכבלים. הסרט כביר. מטלטל. החזיר אותי לטירוף של הימים ההם יותר מהכל.
שנים גרתי ליד איתי ושמרתי על הוריו מעמדתי בנחשון 10. מזה שנה שאני כבר לא שם.
תודה. אליעזר יערי
שלום גילי
שוחחנו היום בטלפון ואני ממהר לכתוב את התרשמותי מהסרט בספר האורחים. כפי שאמרתי לך בשיחתנו, הצפייה בסרט הייתה עבורי חוויה מרגשת ביותר משתי סיבות: האחת: אני עצמי "בוגר" מלחמת יוה"כ, בה נפצעתי במוח פציעה קשה מאוד. הסרט שלך, עם התמונות והעדויות האותנטיות, היו עבורי מזכרת מצמררת, כמו שריטה מדממת שעדיין מצויה שם בלב ובבטן וגורמת לתגובות ממש פיזיולוגיות. הסיבה השנייה היא שבימים אלה ממש, מצוי בעריכה ב"כתר" ספר שכתבתי על השיקום ועל הבניית הזיכרון לאחר הפציעה. כתיבת הספר, הייתה עבורי חוויה חזקה ביותר של ניסיון לצקת משמעות לאירועים הקשים שקרו לאשתי ולי, ואשר את חלקם עברנו ללא מודעות למה קורה לנו. מהרבה בחינות, חשתי שסרטך דומה לספור שלי, במובן זה, של ניסיון לצקת משמעות לחיים ולהשתמש ביצירה כמנוף להבניית הזיכרון.
שלך, ושוב תודה על החוויה המיוחדת שהצלחת להעביר בסרט.
גילי, הסיפור שלכם כל-כך מרגש ונוגע ללב.
מייד לאחר הצפייה בסרט, רצתי להמליץ לחברים.
מאחלת לכם שתהיו חזקים.
הסרט "גחליליות" הוקרן אצלנו בקיבוץ ניר עוז, בהשתתפות הבמאי גילי מייזלר ואיריס אשתו.
זהו סרט נוגע ללב. סרט שעושה בך חריש עמוק. כל אחד מאיתנו כמו חווה מחדש את התחושות שקורות בזמן המלחמות ואחריהן, של אובדן וייאוש, כאב אישי וכללי, של כולנו. אתה לא מפסיק לחשוב על הסרט, גם כשאתה הולך הביתה – הוא יושב אצלך חזק.
חברי הקיבוץ שצפו בסרט, המשיכו לדבר עליו גם כמה ימים אחרי הצפייה, והערך המוסף הוא נוכחותו של הבמאי גילי, השאלות הישירות שהופנו אליו וגם התשובות שקיבלו ממנו.
גילי ואיריס
עוד לא הספקתי לכתוב לכם משהו יותר רציני על הסרט. מאד מאד אהבתי את הסרט, שלפעמים קשה לצפייה ולפעמים מלא השראה חזותית ועריכה מלאת רגש. העיקר בעיני – יכולת החשיפה האישית והיכולת לדבר על עצמך, לחשוף את עצמך, ובדרך קולנועית יפה, יפה. אני מכיר אתכם כ- 10 שנים ואולי יותר – ומעולם לא חשבתי שהאדם על המסך הוא אתה, האיש השקט, הצנוע והלבבי, לוקח איתו למסע טראומה והתנסות כזאת. אהבתי וגם קינאתי, כי עדיין לא הגעתי בעצמי לנקודת הפתיחות הזאת.
אהבתי את הסרט מאד. נתראה, אני מקווה, מתישהו בקרוב.
רציתי לכתוב כמה מילים על יומן החיפושים של דוד מייזלר.
לקח לי זמן להתרגל לאופן שבו הספר כתוב ולאופיו הדיווחי והלאקוני. עם זאת, ככל שהקריאה נמשכה מצאתי את עצמי מרותקת לספר ולאיש הכותב את הדיווחים. מאחורי היובשנות של הדיווח היה כל כך הרבה רגש. נשאבתי לתוך הספר ולא יכולתי להפסיק לקרוא בו – ממש נקשרתי לדוד מייזלר ולא רציתי להיפרד ממנו, לא רציתי שיסתיים הספר. זהו ספר כה חזק, כה רגשי. כוחו דווקא בצמצום.
ביום שישי הוקרן הסרט בקיבוצנו ולאחר מכן נערכה שיחה עם גילי. רבים שנכחו בהקרנה ולאחר מכן בשיחה, ניגשו אליי גם בימים שלאחר מכן ודיברו עד כמה הסרט היה חזק, ועד כמה הם התרשמו מאישיותו של גילי בשיחה שלאחר מכן. הייתה חוויה – ללא ספק. תודה.
יסמין רז – רכזת תרבות גבעת חיים איחוד.
Monday, 23 November 2009
גילי יקר,
תודה שהעלית למודעות ציבורית קושי כל כך אמיתי ונוגע ללב. הזעקה שבתוכן זעקה לליבי באופן הכי חודר, נהניתי מהעריכה ומהאומנות הקולנועית. התחברתי בעיקר לתוכן מאחר וגם אני, לצערי, שייכת למשפחת השכול, ובני יתום מגיל שנתיים ושבעה חודשים. היה לי קשה אך מרגש.
להביא דברים בגוף ראשון – מה יכול ליצור הזדהות גדולה יותר? מעריכה מאוד.
אביבה, אלמנתו של שבתאי, שנהרג בפיגוע בבית ליד בנסותו להציל חיים ב-22 בינואר 1995.
גילי,
עשית עבודה מופלאה בהעברת התחושה, העצב, הדברים שרדפו אותך, הפסיכוזה (אם אפשר להגיד זאת במפורש) והחוסר אונים. היית עדין מאוד ולא התחשבנת עם הוריך על מה שאפשר לקרוא לו הזנחה, למרות שהם בוודאי לא התכוונו לכך. בכינו בלי בושה כשראינו את המודעה ב"הארץ". מהמם.
לגילי,
חזרנו לא מכבר מההקרנה התל-אביבית וכבר אני יושבת לכתוב. תודה על סרט שהוא מסע. שהוא בעצם חיים. חשבנו לנו בדרכנו הביתה – אם ישאלו אותנו על מה הסרט – מה נאמר? אז נגיד שזה סרט על כאב וגם על עצב. לפחות זה מה שאנחנו הרגשנו. וגם על החמצה. ואולי גם – סגירת מעגל והשלמה. תודה, אחות למסע.
David, this is the name. A lovely personality that fascinated us, Math students in Jerusalem, over twenty years, since arrival in Israel. His special humor, uttered in his (also special) staggering stule… Working baMakhon leSivey Ya'ar as well. in Baka. And Ima – shadarit laGola and teacher of Russian (along with Vera Dolzhanska) at the Hebrew U of the early sixties.
איריס וגילי היקרים,
צפינו בהתרגשות רבה ב"גחליליות" – סרט על גיורא, גילי ומשפחת מייזלר המופלאה. דמויות ההורים וכאבם העלו זיכרונות על מפגשים עמך ועמם בעבר הרחוק. אנו מיצרים על המשא הריגשי הכבד שנשאת שנים כה רבות כאחיו של גיורא, שלא זכה להבנה מספקת באותם הימים.
אתם יוצרים מקסימים!! הסרט הפיוטי הזה נכתב וצולם בנשמתו של משורר, מלווה בעריכה וטכניקה איכותיים ביותר. הלוואי ולא תדעו עוד צער ותמשיכו לרגש אותנו עם יצירות חדשות. עלו והצליחו!!
גילי,
צפינו בסרט יחד שלושתנו, בן זוגי, ביתנו ואני. חווינו חוויה מרגשת, מצמררת ומרתקת. הסרט מרגש מאד ונוגע ללב, הוא מרתק וערוך ביד אמן. לאחר הצפייה אנחנו מרגישים קרובים לכל הדמויות בסרט למרות שלא הכרנו איש מהמשפחה לפני כן. מקווה שהסרט מהווה עבורך סוג של סגירת מעגל ומאחלת שתקצרו פרסים מהסרט החשוב הזה, כי מגיע לכם!!!
תודה ובהצלחה, תמירה
גילי,
צפיתי הערב (28.9.09) בסרט שלך שהקדשת לאחיך גיורא. ישבתי מרותקת חצי מהופנטת. קינאתי בך שיצרת והפקת סרט כזה שהוא היום סרט אמיתי ולא בשלב התסריט… אתה יודע כל אחד מדבר מהמקום שלו הכואב… לי יש כבר 7 שנים תסריט שכתבתי לזכר אחי און חפר ז"ל שנהרג במלחמה הארורה בה נעלם לך אחיך… זה עדיין תסריט… ואני כ"כ רוצה שמישהו ייקח את הבייבי הזה מהידיים שלי ויהפוך אותו לסרט, שהוא בעצם סרט על החיים של אחות שכולה… מרגע הידיעה על… ועד כ-15 שנים אחרי… אתה יודע, היו אלמנטים בסרט שלך שזהים… כנראה אצל כל האחים (השכולים). אגב, גם אחי היה נעדר כ-3 שבועות עד שהחרמון נכבש מחדש, ואז זיהו את גופתו. את התקופה הזו של היותו נעדר… אני כמעט לא זוכרת בכלל. הייתי אז בת 11.5 – כמוך בערך. אני רק זוכרת לילה אחד של כאבי בטן איומים שבגללם אושפזתי, ושהיה שם רופא אחד – מלאך (ד"ר נחמיה קיסר) – שידע את הסיפור שלי והוא לא זז ממני כל הלילה… כמובן שהכאבים היו פסיכוסומטיים, אבל זה הרי לא מה שחשוב. חשבתי כשצפיתי בסרט שלך – שלחיות בלי לדעת – זה הרבה יותר גרוע מאשר לחיות עם לדעת – ובאותה שנייה כבר התהפכו לי המחשבות והרגשתי הפוך… מקווה שיצירת הסרט הפקתו והקרנתו מהווים בשבילך סגירת מעגל… כי האמת היא שעד סוף הסרט לא חשתי שהמעגל שלך באמת נסגר.
שלך, מיכל
בתוך חצי שנה ייקבע מעמד האחים השכולים. שר הרווחה יצחק הרצוג הודיע על הקמת ועדה ציבורית שתבחן את שילובם של האחים השכולים בדפוסי ההנצחה והזיכרון. "הם חלק ממשפחת השכול וחשים לעיתים כלא קיימים".
הי גילי ואיריס,
שוב התרגשתי לראות את פרי עמלכם, מתפעמת מהנחישות שלכם ומהדבקות במטרה שהצבתם לפניכם – האתר מדהים, מקצועי ומזמין לקרוא עוד ועוד… עוקבת כתמיד.
מאוד התרגשתי להיות שותפה לסרט הזה. מאחלת הרבה הצלחה, כוחות ואהבה שתחמם לכם את הלב. היה לי כבוד ועונג להכיר אנשים כמוכם!
גילי שלום,
הכרתי את אמא שלך כאשר עבדה בקול ישראל. אישה יקרה ומקסימה. אני זוכרת את הימים הקשים שעברה ב-73 ובהמשך את התקופה שדאגה לך כאשר נסעת למזרח. אשמח ביותר להתעדכן מתי מוקרן הסרט בירושלים.
אף שהסרט קשה הוא פיוטי בהצגתו. הצלחת בעזרת אומנותך לחולל מנגינה שמעלה מהלב, געגוע, ואת זיכרם של גיורא ושל אמא ואבא, בצורה עדינה ביותר. הדלקת אש בלבבות הצופים והעשן לא יתפזר, הוא יחוג סביבם. מקווה לזכות לראות את הסרט הבא שלך
גילי היקר,
הסרט גחליליות היה מאוד מרגש ועשוי בכישרון רב.
בהערכה
גילי ואיריס המדהימים
הייתי, התרגשתי עד דמעות. הצלחת, ברגישות, אומץ ובגרות מדהימה, להביא את הסיפור למחוזות שאין כמוהם. אתה אומן אמיתי. כל תמונה ותמונה, ריאיון וריאיון והאווירה כולה עוטפת, מרגשת ואני ממליצה לכל אחד ואחד לעשות כל מאמץ ולראות את הסרט ו/או לרכוש את ה- DVD. מחכה שיצא לשוק ואני ברשימת הרוכשים. קורין גלאור (טלי גל לשעבר, אמא של… ואחות של…) חיבוק ענק.
נוגע ללב עשוי היטב מחיה את גיורא
כל הכבוד
אתר מדהים עבודה מקצועית מאד בהצלחה רבה בשיווק הסרט מול העולם כי שם העתיד הכלכלי והיצירתי שלנו
בברכה
צפינו בסרט יחד והזלנו דמעות של צער והשתתפות רגשית. הסרט מעניין מאוד וערוך ביד אמן, אנחנו לא מכירים את המשפחה והסיפור לא היה מוכר לנו. אך כעת אנו מרגישים קרובים לכל הדמויות בסרט. מקווים שתמצאו שלווה, ומאחלים לכם לקצור פרסים מסרט חשוב זה – מגיע לכם.
תודה על חוויה מדהימה.
הייתה לי הזכות הגדולה לראות את הסרט גחליליות וחוויתי חוויה מרגשת ומצמררת כאחד. זהו מפעל חיים, רגיש, מרגש, אותנטי ואמיתי. חזרתי אחורה לתקופת מלחמת יום הכיפורים, ראיתי אנשים מוכרים מן העבר והסרט העביר מסר עמוק וכואב. גילי ואיריס המקסימים כל הכבוד על הדרך הארוכה והעקשנית והלא קלה אבל התוצאה:
מ ד ה י מ ה. בהצלחה בהמשך ואין לי ספק כי זו רק ההתחלה ומקומו של הסרט בפסטיבלים חשובים בכל העולם.
הי גילי ואיריס,
חברים יקרים, לאורך השנים… מאוד ריגש אותי לראות מהצד, איך הסרט נולד. המון בהצלחה בהמשך.
סרט נפלא, מרגש ומרתק, עשוי היטב עם הרבה השקעה אישית ומקצועית. נושא הסרט מעמיד אתגר מקצועי (כמו גם אישי) עצום. לא קל ליצור תסריט בנושא המדובר, שיחזיק 90 דקות, ואכן שעה וחצי חלפה ביעף. חיתוכים מדויקים בין מספר ערוצי זמן, פסקול מושקע ועבודת צילום מעולה. לכאורה מדובר בכרוניקה ידועה מראש אודות אח המחפש אחר אחיו. אבל זהו הסיפור שלנו – של הדור או שניים שהתרגל להביט אל העולם דרך מבט שתום עין, ובאותו היום, עם פתיחת שער בעת נעילת שער, התפקח באחת וגילה את ממדיו ומוגבלותיו הטבעיים. לעיתים כנראה שבאופן אבסורדי, נדרשת פטריית הזיה – כדי להביט אל המציאות נכוחה.
גילי ואיריס היקרים,
באתי לצפייה קצת סקפטי, סרט דוקומנטארי שעה וחצי, נשמע לי מאוד לא פשוט, על גבול הבעייתי ולא משנה כמה הסיפור מעניין. לאחר הצפייה יחד בסרט פשוט נעצרו לי המילים. סרט מרגש, נוגע ללב אשר חושף דרך הסיפור המאוד אישי שלך גילי, הרבה מסרים חברתיים הנוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו. סרט חשוב ורגיש שיכול לתת לנו הישראלים מראה מצוינת לאטימות שלא מעט עוטפת אותנו. קראתם לי לצפייה במגמה לשפר ולתת ביקורת. לקחתי על עצמי את מלוא האחריות וחיפשתי בעיות לאורך כל הצפייה. מצאתי סרט מוקפד ומהודק להפליא, לא היה שום מקום שהרגשתי שאני משתעמם או שהבנתי כבר את המסר. כל פעם שמשהו מעט לא מובן, מופיע השלמה של החסר כעבור דקה נוספת של צפייה. אהבתי את הקריינות האישית שלך שמסדרת את הסיפור, חושפת ומרגשת ללא שום הגנות. כאחד שגם עורך אני מבין עם איזה היקף של חומר גלם התחלתם וכמה מסובך לתמצת ולערוך בסדר גודל כזה, מה גם שכל שם, כל לוקיישן וכל מסמך הוא כל כך נוגע ואישי עבורך. מאחל לכם הצלחה ענקית בהמשך הדרך.
תודה רבה על כך שבחרתם לשתף אותי בעשייה ועל כך שאתם כאלה מקסימים.
כל הכבוד.
התגובה הקודמת, של גיורא מייזלר, קרוב משפחה שנקרא ע"ש גיורא אחי, היא התגובה האחרונה מספר האורחים הקודם, שליווה את האתר בגרסתו הראשונה – ולפני יציאתו של הסרט לאור.
כל התגובות המאוחרות הן מאז הוקרן הסרט לראשונה, בפסטיבל הקולנוע הבין-לאומי ירושלים, ב-16 ביולי 2009.
הי איריס וגילי,
את זה שאני מחכה לראות את הסרט מרגע שקראתי את התקציר (או אולי עוד לפני שידעתי בכלל שהולך להיות סרט) אתם כבר יודעים. הפרומו כמובן רק מעצים את הצפייה.
היי גילי,
מרגש לקרוא ולהיזכר בילדות. הזיכרן החד ביותר שלי מגיורא ז"ל הוא מימי מלחמת ששת הימים, כאשר ישבנו במקלט ברח' הפלמ"ח וגיורא שרטט במפה (אטלס כרטא) כל יישוב שישראל כבשה והודיע לכל היושבים במקלט. מעריכה אותך מאוד על האומץ שלך בהתמודדות . אוהבת.
היי גילי,
פרומו מצוין ומרגש שממלא את ייעודו — מצד אחד טיזר מעורר סקרנות לקראת צפייה בסרט המלא ובנוסף מרמז עד כמה מקצועי ומרשים היה תהליך העבודה.
Chapeau! יישר כוח, ואני מצפה בקוצר רוח לקבל עדכונים לגבי ההמשך לקראת סיום הפרויקט. בהצלחה.
גילי,
מאד מרגש, וכמו תמיד – מוקפד, מקצועי ואיכותי לעילא ולעילא.
מסירה בפניך את הכובע על החלום שהעזת גם להגשים תוך התמודדות עם העבר ועם כמה שדים בארון…
קשה לחכות לסרט – מתי ???
נשיקות
גילי
אני חושב שהטריילר מצוין. אשמח לדבר איתך על כל מקרה. מחזיק אצבעות.
גילי, איריס, סהר ונור.
מרגש, קשה. המון בהצלחה.
היי גילי
דבר חשוב הוא שמכאן והלאה הדרך להצלחה קצרה ובטוחה
גילי,
הפרומו עושה את עבודתו נפלא. פס קול נהדר. סומכת עליך שהסרט יממש את ההבטחה המרגשת ! זה כאילו סיפור של כולנו, לא? (לא לאבד אח, אלא לסגור ולהיפרד).
באהבה
היי גילי ואיריס,
הרבה הצלחה ורק טוב!!
גילי, איריס
התרגשתי מאוד מאוד
באהבה
יפעת
גילי ואיריס וכל העושים במלאכה, יופי של מיזם.
מתי והיכן אפשר לראות את הסרט?
שלום גילי היקר.
ניכרת העבודה וההשקעה, הרבה הצלחה עם הסרט בהמשך. אתר מושקע ויפה.
הי גילי
המון המון בהצלחה
רק מלראות את הפרומו זה מרגש ועוד יותר לדעת מה עשית כדי להגיע לזה
בהצלחה בהמשך
מר מייזלר
בהצלחה מכל הלב
לגילי ואיריס
מרשים וכואב מאוד. מצפה לצפות בסרט.
כל הכבוד על שהיו לכם הכוחות ליצור משהו כל כך חזק מתוך הכאב.
היי גילי ואיריס
המון המון בהצלחה עם הסרט. הפרומו חד, מרגש, מרתק ומותיר ציפייה לסרט.
פרומו מעולה
מצפה מאד לראות את הסרט
הרבה בהצלחה
תאום יקר
זה עצוב וקשה והסרט (בינתיים הפרומו) בעיקר מסקרן ויפה
לגילי ואיריס,
פרומו מרגש, חזק, חד ואיכותי.
ממתין בהתרגשות לצפייה בסרט המלא.
שלום לכם גילי ואיריס
שמחה לראות שהסרט מתקדם. הפרומו מרתק, האתר מרהיב.
מאחלת שכך גם הסרט, וימצא את מנוחתך.
בהצלחה
למייזלרים,
הפרומו מצמרר ומסקרן לגבי הבאות.
בהצלחה בהמשך הדרך.
הי גילי,
סיפור חזק… פשוט אין מילים…
לאיריס וגילי
הפרומו מאד מרגש ומעורר עניין בסיפור מותו של גיורא, התמיהות הקשורות להיעדרותו והכאב הרב עולים מחדש במלוא העוצמה.
היי גילי,
קראתי את התקציר, פשוט מדהים. כתיבה יפה ברמה גבוהה, מסקרן מאד.
שיהיה בהצלחה עם הסרט.
לגילי
הסרט נשמע מסקרן. אני מצפה לראותו. מקווה שהמסעות הללו שערכת יצרו מטמורפוזה משמעותית שתיראה גם בסרט.
כמי שהייתה בשירות סדיר בתקופת המלחמה ההיא – זה מחזיר רבים מאיתנו לימים הרחוקים והמרים.
גילי יקר,
יש לך יכולת לעורר התרגשות ואמפטיה, יכולת לספר את סיפורך האישי ולגעת בלבבות, ואני בטוח שגם יכולת לעשות סרט מרגש.
בהצלחה מכל הלב
היי איריס וגילי,
ראשית, היה מאוד מרגש לגלוש באתר.
אני חייבת לציין שהאתר ערוך ברמה בינלאומית!! ישר כוח ובהצלחה בפרויקט חשוב שכזה.
אשמח לעזור.
היי גילי,
התרגשתי מאד לראות את האתר. התרגשות דומה לזו שעברה בי כאשר היית אצלי וקראתי את התסריט. אשמח להמשיך ולעזור לסרט ולעמותה בכל דרך שאפשר.
שלך
אירי
היי גילי,
יופי של אתר וסיפור נוגע ללב. לא ידעתי שאיבדת אח וגם לא את מה שעברת בטיול במזרח בשנות ה-80.
מאחל המון הצלחה בפרויקט ואעשה מה שאוכל על-מנת לעזור.
נ"ב
קפצתי לביקור גם באתר ההנצחה של אביך (שהיה מורה שלי, בעקיפין, בשנה א' מתמטיקה באוניברסיטה העברית, דרך ספרו המיתולוגי…). צחקתי בקול רם כשקראתי את הסיפור שלך על מאבקיך העקשניים עם לימודי המתמטיקה בתיכון. גדול!
הי גילי
המורה הבלתי נשכח התרגשתי מהיצירה שלך (אפילו שעדיין לא ראיתי את הסרט) ידעתי שאתה עובד על משהו והנה הוא כבר מגיע נעצבתי מהנסיבות, לא ידעתי שאיבדת אח
ב ה צ ל ח ה
גילי ואיריס,
בהצלחה בהפקת הסרט.
האתר אסתטי, אינפורמטיבי וערוך בבהירות. אעקוב בעניין רב.
הי גילי,
היה כיף לעבוד איתך! תרגיש נוח לפנות תמיד… בהצלחה בעריכת הסרט!!!
התגובה הראשונה שפורסמה עם עליית ספר האורחים הקודם בתאריך 19.12.2007